פעם עשיתי השקה לספרים. במהלך האירוע ניגש אליי מישהו ושאל:
“אתה יודע מה חסר לך עכשיו?”
עניתי לו: “לא.”
והוא אמר: “חסר לך אישה.”
חייכתי ואמרתי לו: “בעזרת ה' – היא תגיע.”
המילים שלו נשארו איתי. לא ממקום של לחץ, אלא ממקום של מחשבה. הבנתי שאנשים תמיד יראו את מה שחסר לנו, אבל לא תמיד את מה שיש.
מאותו רגע נהייתי רגוע יותר. הפסקתי לרדוף אחרי מה שאין, והתחלתי להתמקד במה שיש לי — במה אני טוב, במה אני יכול לעשות, ואיך אני יכול לעזור לסביבה שלי.
הבנתי שהצלחה אמיתית לא מגיעה משלמות, אלא מהיכולת להכיר בחסרונות שלנו, ולהמשיך להתקדם למרות הכול. לשאוף, להשתפר, ולא לעצור.
לפעמים דווקא מתוך החוסר נולדת העשייה.
ולפעמים הדברים שאנחנו מחכים להם — מגיעים בזמן שלהם, לא בזמן שלנו.
אני מאמין שמה שצריך לקרות — יקרה.
ואני בוחר להמשיך קדימה, להכיר את היתרונות שלי לצד החסרונות, ולבנות את הדרך שלי משם.
