להחזיר את הכבוד לחינוך להיות מורה היה פעם כבוד גדול.היום נדמה שמשהו השתנה, הערכים נחלשו, והכבוד כבר לא כמו שהיה.לא כל התלמידים לומדים, ולא תמיד

סבלנות היא כמו אור השמש ,היא מאירה לנו את הדרך. גם אם חיכינו ולא קיבלנו מיד, אנחנו לא מפסידים ממנה – אלא מרוויחים. סבלנות היא

החיים שלי נהיו סיפור. כל אחד שואל אם אפשר לעשות שינוי בחיים. אני התגברתי ולמדתי להיות אני. הצלחה תמיד עניינה אותי, וכישלון תמיד הפחיד אותי.

דמיון זה חזון, אבל בשביל לעשות צריך קצת עבודה. כדי לראות תוצאות מהר זה חלק מאמונה. אתה מדמיין, מאמין בו, וחולם אותו. דמיון הוא כמו

כשהייתי חייל, המפקדים שלי תמיד אמרו לי: “אתה עוד תעשה משהו גדול.” אבל לא הבנתי אם הם מתכוונים לצבא או לאזרחות. אחרי ששמעתי את זה

פעם עשיתי השקה לספרים. במהלך האירוע ניגש אליי מישהו ושאל: “אתה יודע מה חסר לך עכשיו?” עניתי לו: “לא.” והוא אמר: “חסר לך אישה.” חייכתי

הורים דואגים יותר מהילדים. לפעמים אנחנו לא רואים את זה, אבל הם תמיד חושבים קדימה. הם שקטים, אבל הראש שלהם מלא מחשבות עלינו. מה נאכל,

אתמול היה, מחר עוד לא הגיע אתמול היה, מחר עוד לא הגיע — לפעמים החיים לוחצים אותנו. כל יום קמים מוקדם והולכים לעבודה, כאילו צריך

הלכתי לבקר את המשפחה בחג הלכתי לבקר את המשפחה בחג. קיבלו אותי באהבה ובכבוד. כמו תמיד, הגעתי מוקדם וישבתי לחכות לכולם. פתאום קלטתי ששכחתי להביא